היפוך דיבורי המתחיל ופירושם בפירש"י עה"ת (לפי דפוס רומא) שלא לפי סדר הופעתם בפסוק

בקובץ זה מוצגים כל הפסוקים בהם מפרש רש"י את דיבורי המתחיל שלא כסדר כתיבתם בפסוק.
מפרשים וספרים רבים דנו בטעמים לכך:
שפתי חכמים, הרא"ם, משכיל לדוד, הט"ז, רע"ב ועוד.

לדוגמה, בחומש ויקרא י"ד מ"ג, פרשת מצורע, סדר שלושת
דיבורי המתחיל מהופך לסדר הופעתם בפסוק:

37 וְאִם-יָשׁ֤וּב הַנֶּ֙גַע֙ וּפָרַ֣ח בַּבַּ֔יִת אַחַ֖ר חִלֵּ֣ץ אֶת-הָאֲבָנִ֑ים וְאַחֲרֵ֛י הִקְצ֥וֹת אֶת-הַבַּ֖יִת וְאַחֲרֵ֥י הִטּֽוֹחַ:
ויקרא מצורע יד מג הִקְצ֥וֹת לשון העשות, וכן הטוח.
ויקרא מצורע יד מג אַחַ֖ר חִלֵּ֣ץ אֶת-הָאֲבָנִ֑ים מוסב אל האדם שחלצו, והוא לשון משקל כבד, כמו דבר, שבר.
ויקרא מצורע יד מג וְאִם-יָשׁ֤וּב הַנֶּ֙גַע֙ יכול אפילו חזר בו ביום יהא טמא? תלמוד לומר וְשָׁב הַכֹּהֵן (יד,לט), וְאִם יָשׁוּב (יד,מג), מה שיבה האמורה להלן בסוף שבוע, אף שיבה האמורה כאן בסוף שבוע.

——————————————————————————————————————————————

 

כלל הפסוקים:

N פסוק/ חומש פרשה פרק פסוק דיבורי המתחיל המהופכים כסדר של פירש"י לפי דפוס רומא פירש"י
1 וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל-הָאָ֔רֶץ עַל-פְּנֵ֖י רְקִ֥יעַ הַשָּׁמָֽיִם:
בראשית בראשית א כ נֶפֶשׁ חַיָּה שיהא בהן חיות.
בראשית בראשית א כ שֶׁרֶץ כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שֶׁרֶץ, בעוף – כגון זבובים, בשקצים – כגון נמלים וחפושית ותולעים, ובשאר בריות – כגון חולד ועכבר וחומט וכיוצא בהן, וכל הדגים.
2 וַיַּפֵּל֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים | תַּרְדֵּמָ֛ה עַל-הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה:
בראשית בראשית ב כא וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה כשהביאן לפניו, הביאן זכר ונקבה מכל מין ומין, אמר: לכולן יש בן זוג ולי אין לי זוג מיד וַיַּפֵּל.
בראשית בראשית ב כא מִצַּלְעֹתָיו מסטריו, כמו (שמות כו,כ) "וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן", וזהו שאמרו: דו פרצופים נבראו.
בראשית בראשית ב כא וַיִּסְגֹּר מקום החתך.
בראשית בראשית ב כא וַיִּישָׁן וַיִּקַּח שלא יראה חתכת בשר שממנה נבראת ותתגנה עליו.
3 שְׁנַ֨יִם שְׁנַ֜יִם בָּ֧אוּ אֶל-נֹ֛חַ אֶל-הַתֵּבָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת-נֹֽחַ:
בראשית נח ז ט בָּאוּ אֶל נֹחַ מאליהן.
בראשית נח ז ט שְׁנַיִם שְׁנַיִם השוו במניין הזה, מן הפחות היו שְׁנַיִם.
4 וּבַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ יָבְשָׁ֖ה הָאָֽרֶץ:
בראשית נח ח יד יָבְשָׁה נעשית כהלכתה.
בראשית נח ח יד בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים וירידתו בחדש השני בי"ז לחדש, אלו אחד עשר ימים שהחמה יתרה על הלבנה, שמשפט דור המבול שנה תמימה היתה.
5 וְאֵ֨ת כָּל-נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּֽבְכָל-חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם מִכֹּל֙ יֹצְאֵ֣י הַתֵּבָ֔ה לְכֹ֖ל חַיַּ֥ת הָאָֽרֶץ:
בראשית נח ט י מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה להביא שקצים ורמשים.
בראשית נח ט י חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם הם המזיקים המתהלכים עם הבריות.
בראשית נח ט י לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ להביא מזיקין שאינן בכלל החיה אשר אתכם, שהרי אין הלוכן עם הבריות.
6 וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן-הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָהֳלֹֽה:
בראשית נח ט כא בְּתוֹךְ אָהֳלֹה אָהֳלֳה כתיב, רמז על עשרת השבטים שנקראו על שם שומרון שנקראת אָהֳלֳה (יחזקאל כג,ד), שגלו על עסקי יין, שנאמר (עמוס ו,ו) "הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן".
בראשית נח ט כא וַיִּתְגַּל לשון ויתפעל.
7 וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל-אַבְרָ֔ם לֶךְ-לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ: וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה:
בראשית לך לך יב א-ב לֶךְ לְךָ להנאתך ולטובתך, ושם אֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד, שאודיע טבעך בעולם.
בראשית לך לך יב א-ב וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל לפי שהדרך גורמת שלשה דברים: ממעטת פריה ורביה, וממעטת הממון, וממעטת את השם, הוזקק לשלש ברכות הללו שהבטיח אותו: על הבנים, ועל הממון, ועל השם.
בראשית לך לך יב א-ב וַאֲבָרֶכְךָ בממון, בראשית רבה (לט,יא).
בראשית לך לך יב א-ב וֶהְיֵה בְּרָכָה הברכות נתונות בידך. עד עכשו היו בידי, אני ברכתי את נח ואת אדם הראשון ואותך, ומעתה אתה תברך את אשר תחפוץ, בראשית רבה (לט,יא). דבר אחר: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל – זה שאומרין: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, וַאֲבָרֶכְךָ – זה שאומרין (שמות ג,ו) "אֱלֹהֵי יִצְחָק", וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ – זה שאומרין (שמות ג,ו) "אֱלֹהֵי יַעֲקֹב". יכול יהו חותמין בכולן? תלמוד לומר: וֶהְיֵה בְּרָכָה – בך חותמין ולא בהן.
בראשית לך לך יב א-ב מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ והלא כבר יצא משם עם תרח אביו ובא עד חרן? אלא כך אמר לו: התרחק משם עוד, וצא מבית אביך.
בראשית לך לך יב א-ב אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ לא גלה לו מיד, כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דבור ודבור. כיוצא בו (כב,ב) "אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ", כיוצא בו (כב,ב) "עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ", כיוצא בו (יונה ג,ב) "אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ".
8 וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֧ה | אֶת-פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת-בֵּית֑וֹ עַל-דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם:
בראשית לך לך יב יז עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם על פי דבורה, אומרת למלאך: הך, ומכה. הך, ומכה.
בראשית לך לך יב יז וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה במין ראתן לקה, שהתשמיש קשה לו, בראשית רבה (מא,ב).
9 וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י יֱהוִה֙ מַה-תִּתֶּן-לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן-מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר: וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן-בֵּיתִ֖י יוֹרֵ֥שׁ אֹתִֽי:
בראשית לך לך טו ב-ג וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי כתרגומו, שכל בֵּיתִי נזון על פיו, כמו (מא,מ) "וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי" – אפטרופוס שלי, אלו היה לי בן היה בני ממונה על שלי.
בראשית לך לך טו ב-ג דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר כתרגומו – מדמשק היה, ולפי דברי האגדה: שרדף המלכים עד דַּמֶּשֶׂק. ובתלמוד (יומא כח:) דרשו רז"ל לשון נוטריקון: שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים.
בראשית לך לך טו ב-ג הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע ומה תועלת בכל אשר לִי?
בראשית לך לך טו ב-ג הוֹלֵךְ עֲרִירִי מנחם פירשו לשון יורש, וחיבר לו "עֵר וְעֹנֶה" (מלאכי ב,יב) – ערירי בלא יורש, כאשר תאמר (איוב לא,יב) "וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ" – תעקר שרשיה, כך לשון "עֲרִירִי" – חסר בנים, דיספילייטו בלעז. ולי נראה: "עֵר וְעֹנֶה" מגזרת "וְלִבִּי עֵר" (שיר השירים ה,ב), ועֲרִירִי לשון חרבן, וכן (תהלים קלז,ז) "עָרוּ עָרוּ", וכן (חבקוק ג,יג) "עָרוֹת יְסוֹד", וכן (ירמיהו נא,נח) "עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר", וכן (צפניה ב,יד) "כִּי אַרְזָה עֵרָה".
10 וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה:
בראשית לך לך טו יז וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה כמו (מב,לה) "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם", וכמו (מלכים ב' יג,כא) "וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ".
בראשית לך לך טו יז בָּאָה שקעה.
בראשית לך לך טו יז וַעֲלָטָה הָיָה חשך היום.
בראשית לך לך טו יז וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ רמז שיפלו המלכיות בגהנם.
בראשית לך לך טו יז הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה טעמו למעלה בבי"ת, לכך הוא מבואר שכבר בָּאָה. ואם היה טעמו למטה באל"ף, היה מבואר כשהיא שוקעת, ואי אפשר כן שהרי כתב (טו,יב) "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא", ועברת תנור עשן לאחר מכן היתה נמצא שכבר שקעה. זה חלוק בכל התיבות שיסודם שתי אותיות: כשהטעם למעלה הוא לשון עבר, כמו זה וכמו (כט,ט) "ורָחֵל בָּאָה", "וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי" (לז,ז), וכמו (רות א,טו) "הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ", וכשהטעם למטה הוא לשון הווה – דבר שנעשה עכשו והולך, "בָּאָה עִם הַצֹּאן" (כט,ו), "קָמָה בְאִמָּהּ" (מיכה ז,ו), "וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה" (אסתר ב,יד).
11 וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת-יִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֗וֹ וְאֵ֨ת כָּל-יְלִידֵ֤י בֵיתוֹ֙ וְאֵת֙ כָּל-מִקְנַ֣ת כַּסְפּ֔וֹ כָּל-זָכָ֕ר בְּאַנְשֵׁ֖י בֵּ֣ית אַבְרָהָ֑ם וַיָּ֜מָל אֶת-בְּשַׂ֣ר עָרְלָתָ֗ם בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ אֱלֹהִֽים:
בראשית לך לך יז כב מֵעַל אַבְרָהָם לשון נקיה כלפי המקום, ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של מקום.
בראשית לך לך יז כג בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בו ביום שנצטוה, ביום ולא בלילה, ולא בוש מן הלצנים, ושלא יהיו אוהביו ובני דורו אומרים: אלו ראינוהו לא הנחנוהו לימול.
בראשית לך לך יז כג וַיָּמָל לשון ויפְעַל.
12 וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן-הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא-עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ:
בראשית וירא יח ח וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב ולחם לא הביא, שפירשה נדה, שחזר לה אורח כנשים אותו היום ונטמאת העסה.
בראשית וירא יח ח חֶמְאָה שומן החלב שקולטין מעל פניו.
בראשית וירא יח ח וּבֶן הַבָּקָר קמא קמא שתקן אייתי קמייהו.
בראשית וירא יח ח אֲשֶׁר עָשָׂה אֲשֶׁר תקן.
בראשית וירא יח ח וַיֹּאכֵלוּ נראו כמו שאכלו. מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג, כד אזלת בקרתא הלך בנימוסה. מלאכים ירדו בארץ ונראו כאוכלין, משה עלה למרום לחם לא אכל ומים לא שתה.
13 וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה-בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַחֲרָֽיו:
בראשית וירא יח י כָּעֵת חַיָּה לשנה הבאה, ופסח היה, ולפסח הבא נולד יצחק, מדלא קרינן כְּעת. חַיָּה – כָּעת הזאת. כָּעֵת חַיָּה שתהא חיה לכם, שתהיו כולכם חיים וקיימים. בראשית רבה (נג,ב): אלישע אמר לשונמית "לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן. וַתֹּאמֶר: אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ" (מלכים ב' ד,טז). המלאכים שבשרו את שרה, אמרו שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ. אמר לה: אותן מלאכים היו, שהן חיים וקיימים לעולם אמרו שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ, אבל אני שאני בשר ודם היום כאן ומחר בקבר, בין חי בין מת "לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן".
בראשית וירא יח י שׁוֹב אָשׁוּב לא בשרו המלאך שישוב אליו, אלא בשליחותו של מקום אמר לו כן, כמו (טז,י) "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה אַרְבֶּה", והוא אין בידו להרבות, אלא בשליחותו של מקום.
בראשית וירא יח י וְהוּא אַחֲרָיו הפתח היה אחר המלאך.
14 וַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל-שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת-שָׂרָֽה:
בראשית וירא כ ב אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ על שָׂרָה, כיוצא בו "אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים" (שמואל א' ד,יט) – על הלקח.
בראשית וירא כ ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כאן לא נטל רשות, אלא על כרחה, שלא בטובתה, לפי שכבר לוקחה לבית פרעה.
15 וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:
בראשית תולדות כה כא וַיֶּעְתַּר יִצְחָק הרבה והפציר בתפלה.
בראשית תולדות כה כא וַיֵּעָתֶר לוֹ נתפצר לֹו, נתפתה לֹו. ואומר אני, כל לשון עתר לשון הפצרה ורבוי הוא, וכן (יחזקאל ח,יא) "וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה" – מרבית העשן, וכן (יחזקאל לה,יג) "וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם", וכן (משלי כז,ו) "וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" – דומות למרובות והם למשא.
בראשית תולדות כה כא לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ זה עומד מצד אחר להתפלל, וזו עומדת מצד אחר.
בראשית תולדות כה כא וַיֵּעָתֶר לוֹ ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע, לפיכך וַיֵּעָתֶר לוֹ ולא לה.
16 וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם-כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת-יְהוָֽה: וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י (גיים) גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר:
בראשית תולדות כה כב-כג וַיִּתְרֹצֲצוּ כתרגום "ודחקין", כמו "טומאה רצוצה" (חולין עא.), שאינן מתקבלין במקום אחד ברחם אחד כשאר תאומים הנסבלים ברחם אחד, שלא היה יכול לדור צדיק אצל רשע. ויש לפרש וַיִּתְרֹצֲצוּ לשון שבירה, כמו (שופטים ט,נג) "וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ", שצר היה להם המקום ושוברין זה את זה.
בראשית תולדות כה כב-כג וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי אִם כֵּן מתרוצצים במעי, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי הרה וסופי לשכלם.
בראשית תולדות כה כב-כג וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ מהו זה שכך מתרוצצים.
בראשית תולדות כה כב-כג וַיֹּאמֶר ה' לָהּ אין סופך להפילם.
בראשית תולדות כה כב-כג וַיִּתְרֹצֲצוּ על כרחך המקרא אומר דרשני, שכתב לשון רציצה וכתב אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי. רז"ל דרשוהו לשון ריצה – עוברת על בתי מדרשות שלשם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת. עוברת על בתי עבודה זרה, עשו רץ ומפרכס לצאת. דבר אחר: מתרוצצים זה עם זה בנחלת שני עולמות.
בראשית תולדות כה כב-כג וַתֹּאמֶר אִם כֵּן גדול צער העיבור, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי מתאוה ומתפללת על ההריון.
בראשית תולדות כה כב-כג וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ לבית מדרשו של שם ועבר להגיד מה יהא בסופה.
בראשית תולדות כה כב-כג וַיֹּאמֶר ה' לָהּ על ידי שליח, לשם אמר ברוח הקדש, והוא אמר לָהּ.
בראשית תולדות כה כב-כג שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ גיים כתיב, אלו אנטונינוס ורבי, שלא פסקו משולחנם לא צנון ולא חזרת, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.
בראשית תולדות כה כב-כג וּשְׁנֵי לְאֻמִּים אין לאום אלא מלכות.
בראשית תולדות כה כב-כג מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ מן המעים הם נפרדים, זה לצדקו וזה לרשעו.
בראשית תולדות כה כב-כג וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל, וכן הוא אומר (יחזקאל כו,ב) "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" – לא נתמלאה צר אלא מחרבנה שלירושלים.
17 וְעַתָּה֙ שָׂא-נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י (צידה) צָֽיִד:
בראשית תולדות כז ג תֶּלְיְךָ חרבך שדרכו ליתלות.
בראשית תולדות כז ג שָׂא נָא לשון השחזה, כמו ששנינו (ביצה כח.): אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חברתה, חדד סכינך ושחוט יפה ואל תאכילני נבלות.
בראשית תולדות כז ג וְצוּדָה לִּי ולא מן הגזל. צידה כתיב וקרינן צָיִד אלו חמש הלכות שחיטה: שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה, ועקור.
18 וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה-נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם-בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם:
בראשית ויצא כח יז כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים אמר ר' אליעזר בר' יוסי בן קצרה: הסולם הזה עומד בבאר שבע ושפועו מגיע כנגד בית המקדש. שבאר שבע עומד בדרומו שליהודה, וירושלים בצפונו בגבול שבין יהודה ובנימין, וביתאל היה בצפון נחלת בנימין בגבול בין בנימין ובין בני יוסף. נמצא סולם שרגליו בבאר שבע וראשו בביתאל, מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלם. ואני אומר לפי מה שאמרו רז"ל: צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה? ועוד אמרו: יעקב קראו ביתאל, וזו לוז היא ולא ירושלים, מהיכן למדו לומר כן? אלא אני אומר [נ]עקר הר המוריה ובא לכאן, והיא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין (חולין צא:), שבא בית המקדש לקראתו עד ביתאל, וזהו וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם (כח,יא). וכשעבר יעקב אבינו על בית המקדש מדוע לא עכבוהו שם? איהו לא יהב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו, ומן השמים עכבוהו? איהו עד חרן אזל, כדאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין צא:), וקרא מסייע לן "וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (כח,י), כי מטא לחרן אמר: אפשר עברתי במקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו? כי יהב דעתיה למיהדר וחזר עד ביתאל, קפצה ליה ארעא.
בראשית ויצא כח יז מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה "מה דחילו אתרא הדין". "דחילו" שם דבר, כמו "סוכלתנו" (אנקלוס דברים לב,כח), "וכסו למילבש" (אנקלוס כח,כ). ורבי יוסף בר' שמעון פירשו: אֵין זֶה – אֵין מקום זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים.
בראשית ויצא כח יז וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם זה שראיתי בחלומי "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" ו"מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (כח,יב) הוא שעולים מבית אלהים לשמים מלמעלה ויורדים לבית אלהים ונר ישראל הודיע.
בראשית ויצא כח יז וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם וזה שראיתי בחלומי "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה" (כח,יב) – מקום תפלה לעלות תפלתם לשמים. ומדרש אגדה: שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה.
19 הָאֲנָשִׁ֨ים הָאֵ֜לֶּה שְֽׁלֵמִ֧ים הֵ֣ם אִתָּ֗נוּ וְיֵשְׁב֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ וְיִסְחֲר֣וּ אֹתָ֔הּ וְהָאָ֛רֶץ הִנֵּ֥ה רַֽחֲבַת-יָדַ֖יִם לִפְנֵיהֶ֑ם אֶת-בְּנֹתָם֙ נִקַּֽח-לָ֣נוּ לְנָשִׁ֔ים וְאֶת-בְּנֹתֵ֖ינוּ נִתֵּ֥ן לָהֶֽם:
בראשית וישלח לד כא שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ לשלום ובלב שלם.
בראשית וישלח לד כא אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ אתה מוצא בתנאי שאמר חמור ליעקב ובתשובת בני יעקב לחמור שתלו החשיבות בבני יעקב ליקח בנות שכם את שיבחרו להם, ובנותיהם יתנו להם לפי דעתם, שנאמר (לד,טז) "וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ" – לפי דעתינו, וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח – ככל אשר נחפוץ, וכשדברו חמור ושכם בנו אל יושבי עירם הפכו הדברים: אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ לְנָשִׁים וְאֶת בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם, כדי לרצותם שיאותו להמול.
בראשית וישלח לד כא וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת יָדַיִם כאדם שידו רחבה ופתוחה וותרנית, כלומר: לא תפסידו כלום בדבר, שהארץ רַחֲבַת יָדַיִם – פרקמטיא הרבה באה לכאן, ואין לה קונים.
20 וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה-נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה-נְּדַבֵּ֖ר וּמַה-נִּצְטַדָּ֑ק הָאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת-עֲוֹ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּנּ֤וּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם-אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר-נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ:
בראשית מקץ מד טז הָאֱלֹהִים מָצָא יודעים אנו שלא סרחנו, אלא מאת הקב"ה נהייתה להביא לנו זאת. מָצָא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו.
בראשית מקץ מד טז וּמַה נִּצְטַדָּק לשון צדק, וכן כל תיבה שתחלת יסודה צד"י, והיא באה לדבר בלשון מתפעל או יתפעל או נתפעל, נותן טי"ת במקום תי"ו, ואינו נותנה לפני אות ראשון של יסוד התיבה אלא באמצע אותיות העקר, כגון: נִּצְטַדָּק, "יִצְטַבַּע" (דניאל ד,יב) מגזרת צבע, "וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ" (יהושע ט,ד) מגזרת "וְצִיר אֱמוּנִים" (משלי יג,יז), "הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ" (יהושע ט,יב) מגזרת "צֵדָה לַדָּרֶךְ" (מב,כה). ותיבה שתחלתה סמ"ך, כשהיא מתפעלת, מפריד תי"ו את אותיות העקר בהרבה מקומות, כמו (קהלת יב,ה) "וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב", "מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא" (דניאל ז,ח), "וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי" (מיכה ו,טז), "וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל" (ישעיהו נט,טו) מגזרת "מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל" (איוב יב,יז), "עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי" (שמות ט,יז) מגזרת "דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה" (ירמיהו יח,טו).
21 מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ לֹֽא-שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם:
שמות וארא ו יב עֲרַל שְׂפָתָיִם אטום שְׂפָתָיִם, וכן כל לשון ערלה אומר אני שהוא אוטם: "עֲרֵלָה אָזְנָם" (ירמיהו ו,י) אטומה משמוע. "עַרְלֵי לֵב" (ירמיהו ט,כה) אטומים מהבין, "שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל" (חבקוק ב,טז) והאטם, ערלת בשר שהגיד אטום ומכוסה בה, "וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ" (ויקרא יט,כג) עשו לו אוטם וכסוי איסור שיבדיל בפני אכילתו.
שמות וארא ו יב וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה.
22 וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֮ אֶת-הָעָם֒ וְלֹא-נָחָ֣ם אֱלֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י | אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים פֶּֽן-יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה:
שמות בשלח יג יז וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה … וְלֹא נָחָם ניהגם, כמו (לב,לד) "לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם", "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ" (משלי ו,כב).
שמות בשלח יג יז כִּי קָרוֹב הוּא ונח לשוב באותו הדרך למצרים, ויש מדרשי אגדה הרבה.
שמות בשלח יג יז בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה כגון מלחמת "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי" (במדבר יד,מה), אם היו הולכים דרך ישר היו חוזרין. מה אם כשהקיפן דרך העקום אמרו (במדבר יד,ד) "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה", אם הולכין בפשוטה על אחת כמה וכמה.
שמות בשלח יג יז פֶּן יִנָּחֵם יחשבו מחשבה על שיצאו, ויתנו לב לשוב.
23 וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם: וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין | מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת-הַלָּ֑יְלָה וְלֹא-קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל-זֶ֖ה כָּל-הַלָּֽיְלָה:
שמות בשלח יד יט-כ וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם להבדיל "בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל" (יד,כ), ולקבל חצים ובליסטראות של מצרים. בכל מקום הוא אומר "מַלְאַךְ ה'" (ג,ב) וכאן הוא אומר מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים. אין אלהים בכל מקום אלא דיין, למדנו שהיו ישראל נתבעין בדין באותה שעה אם להנצל אם להאבד עם מצרים.
שמות בשלח יד יט-כ וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו, באו ליסטים לשבותו, נטלו מלפניו ונתנו מאחריו. זאב מאחריו, נתנו לפניו. באו ליסטים מלפניו וזאבים מאחריו, נתנו על זרועו ונלחם בהם, כך "וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו" (הושע יא,ג).
שמות בשלח יד יט-כ וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן כשחשכה, ובא להשלים עַמּוּד הֶעָנָן לעמוד האש, לא נסתלק עַמּוּד הֶעָנָן, כמו שהיה רגיל ערבית לגמרי, אלא נסע והלך לו מאחריהם להחשיך למצרים.
שמות בשלח יד יט-כ וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ למצרים.
שמות בשלח יד יט-כ וַיָּאֶר עמוד האש את הלילה לישראל, והולך לפניהם כדרכו ללכת כל הלילה, וְהַחֹשֶׁךְ והערפל לצד מצרים.
שמות בשלח יד יט-כ וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה מחנה אל מחנה.
24 וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כָּל-אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי-הוֹצִ֧יא יְהוָ֛ה אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם:
שמות יתרו יח א וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ מה שמועה שמע? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.
שמות יתרו יח א יִתְרוֹ שבע שמות נקראו לו: רעואל, יתר, יִתְרוֹ, חובב, חבר, קני, פוטיאל. יתר, על שם שיתר פרשה אחת בתורה "ואתה תחזה" (יח,כא). ונקרא יִתְרוֹ, לכשנתגיר וקיים מצות, הוסיפו לו אות אחת על שמו. חובב, שחבב את התורה. חובב הוא יִתְרוֹ, שנאמר (שופטים ד,יא) "מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה". יש אומרים רעואל אבי יִתְרוֹ היה. ומהו "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן" (ב,יח), שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא, בספרי (במדבר פיסקא עח) וכו'.
שמות יתרו יח א חֹתֵן מֹשֶׁה כאן היה יִתְרוֹ תולה הגדולה במשה: אני חותן המלך, ולשעבר היה מֹשֶׁה תולה הגדולה ביתרו, שנאמר (ד,יח) "וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ".
שמות יתרו יח א לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל שקול מֹשֶׁה כנגד כל ישראל.
שמות יתרו יח א אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה להן בירידת המן, ובבאר, ובמלחמת עמלק.
שמות יתרו יח א כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם זו גדולה על כולן.
25 וְסֶ֙רַח֙ הָעֹדֵ֔ף בִּירִיעֹ֖ת הָאֹ֑הֶל חֲצִ֤י הַיְרִיעָה֙ הָעֹדֶ֔פֶת תִּסְרַ֕ח עַ֖ל אֲחֹרֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן: וְהָאַמָּ֨ה מִזֶּ֜ה וְהָאַמָּ֤ה מִזֶּה֙ בָּעֹדֵ֔ף בְּאֹ֖רֶךְ יְרִיעֹ֣ת הָאֹ֑הֶל יִהְיֶ֨ה סָר֜וּחַ עַל-צִדֵּ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה לְכַסֹּתֽוֹ:
שמות תרומה כו יב-יג וְסֶרַח הָעֹדֵף בִּירִיעֹת הָאֹהֶל על יריעות המשכן. יריעות האהל העליונות של עזים שקרויות אֹהֶל, כמו שכתוב בהן (כו,ז) "לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן", וכל אהל האמור בהן אינו אלא לשון גג, המאהילות ומסככות על התחתונות. והן היו עודפות על התחתונות חצי היריעה למערב, שהיריעות אחת עשרה, נכפל היתירה אל מול פני הָאֹהֶל. נשאר שתי אמות רוחב חצי העודף אל רוחב התחתונות.
שמות תרומה כו יב-יג תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן לכסות שתי אמות שהיו מגולות הקרשים.
שמות תרומה כו יב-יג וְהָאַמָּה מִזֶּה וְהָאַמָּה מִזֶּה לצפון ולדרום.
שמות תרומה כו יב-יג בָּעֹדֵף בְּאֹרֶךְ יְרִיעֹת הָאֹהֶל שהן עודפות על אורך יְרִיעֹת המשכן שתי אמות.
שמות תרומה כו יב-יג יִהְיֶה סָרוּחַ עַל צִדֵּי הַמִּשְׁכָּן לצפון ולדרום, כמו שפרשתי למעלה. למדה תורה דרך ארץ, שיהא אדם חס על היפה.
שמות תרומה כו יב-יג אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן הוא צד המערב, לפי שהפתח במזרח שהן פניו, וצפון ודרום קרויין צדדין לימין ושמאל.
26 וְקִדַּשְׁתָּ֞ אֵ֣ת | חֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֗ה וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוּנַ֖ף וַאֲשֶׁ֣ר הוּרָ֑ם מֵאֵיל֙ הַמִּלֻּאִ֔ים מֵאֲשֶׁ֥ר לְאַהֲרֹ֖ן וּמֵאֲשֶׁ֥ר לְבָנָֽיו: וְהָיָה֩ לְאַהֲרֹ֨ן וּלְבָנָ֜יו לְחָק-עוֹלָ֗ם מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תְרוּמָ֖ה ה֑וּא וּתְרוּמָ֞ה יִהְיֶ֨ה מֵאֵ֤ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ מִזִּבְחֵ֣י שַׁלְמֵיהֶ֔ם תְּרוּמָתָ֖ם לַיהוָֽה:
שמות תצוה כט כז-כח וְקִדַּשְׁתָּ אֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים קדשם לדורות, להיות נוהגות תרומתן ותנופתן כחזה ושוק של שלמים, אבל לא להקטרה, אלא וְהָיָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, לאכול.
שמות תצוה כט כז-כח לְחָק עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שהשלמים לבעלים, וחזה ושוק לכהן.
שמות תצוה כט כז-כח הַתְּנוּפָה לשון הולכה והובאה, וינטיליר בלעז.
שמות תצוה כט כז-כח הוּרָם לשון מעלה ומוריד.
שמות תצוה כט כז-כח כִּי תְרוּמָה הוּא החזה והשוק הזה.
27 וְאֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת-קֹ֨דֶשׁ יִהְיֶ֥ה זֶ֛ה לִ֖י לְדֹרֹתֵיכֶֽם:
שמות כי תשא ל לא לְדֹרֹתֵיכֶם מכאן למדו רז"ל לומר, שכולו קיים לעתיד לבא.
שמות כי תשא ל לא זֶה בגימטריא תריסר לוגין.
28 וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת-הַשַּׁבָּ֔ת כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ הִ֖וא לָכֶ֑ם מְחַֽלְלֶ֙יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת כִּ֗י כָּל-הָעֹשֶׂ֥ה בָהּ֙ מְלָאכָ֔ה וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמֶּֽיהָ:
שמות כי תשא לא יד מוֹת יוּמָת אם יש עדים והתראה.
שמות כי תשא לא יד וְנִכְרְתָה בלא התראה.
שמות כי תשא לא יד מְחַלְלֶיהָ הנוהג בה חול בקדושתה.
29 וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַהֲרֹ֔ן פָּֽרְקוּ֙ נִזְמֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר֙ בְּאָזְנֵ֣י נְשֵׁיכֶ֔ם בְּנֵיכֶ֖ם וּבְנֹתֵיכֶ֑ם וְהָבִ֖יאוּ אֵלָֽי:
שמות כי תשא לב ב בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם אמר אהרן בלבו: הנשים והילדים חסין על תכשיטיהן, שמא יתעכב הדבר ובתוך כך יבא משה, והם לא המתינו ופרקו משלעצמן.
שמות כי תשא לב ב פָּרְקוּ לשון צווי, מגזרת פרק ליחיד, כמו: ברכו מגזרת ברך.
30 וְהוֹצִ֣יא אֶת-כָּל-הַ֠פָּר אֶל-מִח֨וּץ לַֽמַּחֲנֶ֜ה אֶל-מָק֤וֹם טָהוֹר֙ אֶל-שֶׁ֣פֶךְ הַדֶּ֔שֶׁן וְשָׂרַ֥ף אֹת֛וֹ עַל-עֵצִ֖ים בָּאֵ֑שׁ עַל-שֶׁ֥פֶךְ הַדֶּ֖שֶׁן יִשָּׂרֵֽף:
ויקרא ויקרא ד יב אֶל מָקוֹם טָהוֹר לפי שיש מחוץ לעיר מקום מוכן לטומאה להשליך אבנים מנוגעות ולבית הקברות מחוץ לעיר, הוצרך לומר מָקוֹם טָהוֹר.
ויקרא ויקרא ד יב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה חוץ לשלשה מחנות, ובבית העולמים חוץ לעיר, כמו שפרשוהו רז"ל במסכת יומא (סח:) ובסנהדרין (מב:).
ויקרא ויקרא ד יב אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן מקום ששופכין בו הַדֶּשֶׁן המסולק מן המזבח, כמו שנאמר (ו,ד) "וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה".
ויקרא ויקרא ד יב עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף שאין תלמוד לומר, אלא ללמד שאפילו אין שם דשן.
31 כֹּ֛ל אֲשֶׁר-יִגַּ֥ע בִּבְשָׂרָ֖הּ יִקְדָּ֑שׁ וַאֲשֶׁ֨ר יִזֶּ֤ה מִדָּמָהּ֙ עַל-הַבֶּ֔גֶד אֲשֶׁר֙ יִזֶּ֣ה עָלֶ֔יהָ תְּכַבֵּ֖ס בְּמָק֥וֹם קָדֹֽשׁ:
ויקרא צו ו כ כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ כֹּל דבר אכל אשר יגע בה ויבלע ממנו, יקדש להיות כמוה, שאם פסולה, תפסל, ואם כשרה, תאכל כחמור שבה.
ויקרא צו ו כ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אם הוזה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד, אותו מקום דם הבגד אשר יזה עליה, תְּכַבֵּס.
ויקרא צו ו כ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בתוך העזרה.
ויקרא צו ו כ אֲשֶׁר יִזֶּה אֲשֶׁר יהיה ניזה, כמו (איוב טו,כט) "וְלֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם", יהא נטוי.
32 וּבְשַׂ֗ר זֶ֚בַח תּוֹדַ֣ת שְׁלָמָ֔יו בְּי֥וֹם קָרְבָּנ֖וֹ יֵאָכֵ֑ל לֹֽא-יַנִּ֥יחַ מִמֶּ֖נּוּ עַד-בֹּֽקֶר:
ויקרא צו ז טו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל וכזמן בשרה, זמן לחמה.
ויקרא צו ז טו וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו ויש כאן רבויים הרבה: לרבות חטאת ואשם ואיל נזיר וחגיגת י"ד שיהו נאכלין ליום ולילה.
ויקרא צו ז טו לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר אוכל הוא כל הלילה. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.
33 וְכָל-דָּם֙ לֹ֣א תֹאכְל֔וּ בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם לָע֖וֹף וְלַבְּהֵמָֽה:
ויקרא צו ז כו לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה פרט לדם חגבים ודגים.
ויקרא צו ז כו בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לפי שהוא חובת הגוף, וחובת הגוף נוהגת בכל מושבות, ובמסכת קדושין בפרק ראשון (לז.) מפרש למה הוצרך לומר.
34 וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל-אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר-דִּבֶּ֨ר יְהוָ֤ה | לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל-פְּנֵ֥י כָל-הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן:
ויקרא שמיני י ג הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' והיכן דִּבֶּר? "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי" (שמות כט,מג), אל תקרי בִּכְבֹדִי אלא במכובדי. אמר לו משה לאהרן: אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור בי או בך, ועכשו רואה אני שהן גדולים ממני וממך.
ויקרא שמיני י ג וַיִּדֹּם אַהֲרֹן וקבל שכר על השתיקה. ומה שכר קבל? שנתיחד עמו הדבור, שנאמרה לו פרשת שתויי יין (י,ח-ט).
ויקרא שמיני י ג בִּקְרֹבַי בבחירי.
ויקרא שמיני י ג וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתירא ומתעלה. אם כך באלו, כל שכן ברשעים, וכן הוא אומר (תהלים סח,לו) "נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ", ממקודשיך.
35 וְהָֽאֹכֵל֙ מִנִּבְלָתָ֔הּ יְכַבֵּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָמֵ֣א עַד-הָעָ֑רֶב וְהַנֹּשֵׂא֙ אֶת-נִבְלָתָ֔הּ יְכַבֵּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָמֵ֥א עַד-הָעָֽרֶב:
ויקרא שמיני יא מ וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ חמורה טומאת משא מטומאת מגע, שהנושא מטמא בגדים, והנוגע אינו מטמא בגדים, שלא נאמר בו וְכִבֶּס בְּגָדָיו.
ויקרא שמיני יא מ וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יכול תטמאנו אכילתן? כשהוא אומר בנבלת עוף טהור "לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ" (כב,ח), אותה מטמא בגדים בבית הבליעה ואין נבלת בהמה מטמאה בגדים באכילתה בלא משא, כגון אם תחבה לו חבירו בבית הבליעה. אם כן מה תלמוד לומר הָאֹכֵל? ליתן שיעור לנושא ולנוגע כדי אכילה, והוא כזית.
ויקרא שמיני יא מ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב אף על פי שטבל, צריך הערב שמש.
36 וּשְׁלֹשִׁ֥ים יוֹם֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב בִּדְמֵ֣י טָהֳרָ֑ה בְּכָל-קֹ֣דֶשׁ לֹֽא-תִגָּ֗ע וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבֹ֔א עַד-מְלֹ֖את יְמֵ֥י טָהֳרָֽהּ:
ויקרא תזריע יב ד בִּדְמֵי טָהֳרָה ואף על פי שרואה דם טהורה היא.
ויקרא תזריע יב ד בִּדְמֵי טָהֳרָה לא מפיק ה"א, והוא שם דבר, כמו טוהר.
ויקרא תזריע יב ד יְמֵי טָהֳרָהּ מפיק ה"א, יְמֵי טוהר שלה.
ויקרא תזריע יב ד לֹא תִגָּע אזהרה לאוכל וכו' ביבמות (עה.).
ויקרא תזריע יב ד בְּכָל קֹדֶשׁ לרבות את התרומה, לפי שזו טבולת יום ארוך, שטבלה לסוף שבעה ואין שמשה מעריב לטהרה עד שקיעת החמה שליום ארבעים, שלמחר תביא את כפרת טהרתה.
37 וְאִם-יָשׁ֤וּב הַנֶּ֙גַע֙ וּפָרַ֣ח בַּבַּ֔יִת אַחַ֖ר חִלֵּ֣ץ אֶת-הָאֲבָנִ֑ים וְאַחֲרֵ֛י הִקְצ֥וֹת אֶת-הַבַּ֖יִת וְאַחֲרֵ֥י הִטּֽוֹחַ:
ויקרא מצורע יד מג הִקְצוֹת לשון העשות, וכן הטוח.
ויקרא מצורע יד מג אַחַר חִלֵּץ אֶת הָאֲבָנִים מוסב אל האדם שחלצו, והוא לשון משקל כבד, כמו דבר, שבר.
ויקרא מצורע יד מג וְאִם יָשׁוּב הַנֶּגַע יכול אפילו חזר בו ביום יהא טמא? תלמוד לומר וְשָׁב הַכֹּהֵן (יד,לט), וְאִם יָשׁוּב (יד,מג), מה שיבה האמורה להלן בסוף שבוע, אף שיבה האמורה כאן בסוף שבוע.
38 וְאִם֙ לֹ֣א יְכַבֵּ֔ס וּבְשָׂר֖וֹ לֹ֣א יִרְחָ֑ץ וְנָשָׂ֖א עֲוֹנֽוֹ:
ויקרא אחרי מות יז טז וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ אם יאכל קדש או יכנס למקדש, חייב על טומאה זו ככל שאר טמאות.
ויקרא אחרי מות יז טז וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ על רחיצת גופו ענוש כרת, ועל כבוס בגדים במלקות.
39 וְאִ֛ם הֵאָכֹ֥ל יֵאָכֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י פִּגּ֥וּל ה֖וּא לֹ֥א יֵרָצֶֽה: וְאֹֽכְלָיו֙ עֲוֹנ֣וֹ יִשָּׂ֔א כִּֽי-אֶת-קֹ֥דֶשׁ יְהוָ֖ה חִלֵּ֑ל וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּֽיהָ:
ויקרא קדושים יט ז-ח וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל אם אינו ענין חוץ לזמנו, שכבר נאמר (ז,יח) "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו" תנהו ענין חוץ למקומו. יכול יהו חייבין כרת על אכילתו? תלמוד לומר (ז,יח) "וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא" מִמֶּנּוּ ולא מחברו, יצא הנשחט במחשבת חוץ למקומו.
ויקרא קדושים יט ז-ח וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא בנותר גמור הכתוב מדבר, ואינו ענוש כרת על הנשחט חוץ למקומו, שכבר מעטו הכתוב. ובמסכת כריתות (ה.) למדוה בגזרה שוה אתיא קדש קדש, דכתיב (שמות כט,לד) "וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא", מה להלן בנותר וכו'.
ויקרא קדושים יט ז-ח פִּגּוּל כמו (ישעיהו סה,ד) "וּמְרַק פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם".
40 דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי-תָבֹ֣אוּ אֶל-הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ נֹתֵ֣ן לָכֶ֔ם וּקְצַרְתֶּ֖ם אֶת-קְצִירָ֑הּ וַהֲבֵאתֶ֥ם אֶת-עֹ֛מֶר רֵאשִׁ֥ית קְצִירְכֶ֖ם אֶל-הַכֹּהֵֽן:
ויקרא אמור כג י רֵאשִׁית קְצִירְכֶם ראשונה לקציר.
ויקרא אמור כג י עֹמֶר עשירית האיפה, כך היתה שמה, כמו (שמות טז,יח) "וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר".
41 וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ פִּרְיָ֔הּ וַאֲכַלְתֶּ֖ם לָשֹׂ֑בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח עָלֶֽיהָ:
ויקרא בהר כה יט וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ שלא תדאגו משנת בצורת.
ויקרא בהר כה יט וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע אף בתוך המעים תהא בו ברכה, אוכל קמעה ומתברך במעיו.
42 וְ֠גַם מִבְּנֵ֨י הַתּוֹשָׁבִ֜ים הַגָּרִ֤ים עִמָּכֶם֙ מֵהֶ֣ם תִּקְנ֔וּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם֙ אֲשֶׁ֣ר עִמָּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר הוֹלִ֖ידוּ בְּאַרְצְכֶ֑ם וְהָי֥וּ לָכֶ֖ם לַֽאֲחֻזָּֽה:
ויקרא בהר כה מה וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים אשר באו מסביבותיכם לישא נשים כנעניות בארצכם וילדו להם, הבן הולך אחר האב, ואינו בכלל "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" (דברים כ,טז), אלא מותר אתה לקנותו כעבד.
ויקרא בהר כה מה וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם נראה שבא להתיר אחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן, שמותר לקנותו. וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים מתיר בני האומות עצמן, הן האבות שבאו לגור עמכם בארץ, שתקחו אותם לעבדים.
ויקרא בהר כה מה מֵהֶם תִּקְנוּ אתם קונים מֵהֶם, ולא הם קונים מכם.
43 וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֔ם וְהֵבֵ֤אתִי מֹ֙רֶךְ֙ בִּלְבָבָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹיְבֵיהֶ֑ם וְרָדַ֣ף אֹתָ֗ם ק֚וֹל עָלֶ֣ה נִדָּ֔ף וְנָס֧וּ מְנֻֽסַת-חֶ֛רֶב וְנָפְל֖וּ וְאֵ֥ין רֹדֵֽף:
ויקרא בחקתי כו לו וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ פחד ורוך לבב. מ"ם של מֹרֶךְ יסוד נופל, כמו מועד מוקש.
ויקרא בחקתי כו לו וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב כאלו רודפין הורגין אותן.
ויקרא בחקתי כו לו נִדָּף שהרוח נודפת ומכהו על עלה אחר ומקשקש ומוציא קול, וכן תרגומו "טרפא דשקיף" וזהו פירוש של"חַבּוּרָה" (שמות כא,כה) משקופי.
44 אַךְ-כָּל-חֵ֡רֶם אֲשֶׁ֣ר יַחֲרִם֩ אִ֨ישׁ לַֽיהוָ֜ה מִכָּל-אֲשֶׁר-ל֗וֹ מֵאָדָ֤ם וּבְהֵמָה֙ וּמִשְּׂדֵ֣ה אֲחֻזָּת֔וֹ לֹ֥א יִמָּכֵ֖ר וְלֹ֣א יִגָּאֵ֑ל כָּל-חֵ֕רֶם קֹֽדֶשׁ-קָֽדָשִׁ֥ים ה֖וּא לַיהוָֽה:
ויקרא בחקתי כז כח אַךְ כָּל חֵרֶם נחלקו רבותינו בדבר: יש אומרים סתם חרמים לבדק הבית, ומה אני מקיים "כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה" (במדבר יח,יד), בחרמי כהנים, שפירש ואמר: הרי זו חֵרֶם לכהן. ויש שאמרו: סתם חרמים לכהנים, שנאמר לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל אלא ינתן לכהן. לדברי האומר: סתם חרמים לכהנים, מפרש זה בסתם חרמים, והאומר סתם חרמים לבדק הבית, מפרש מקרא זה לחרמי כהנים, שהכל מודים דחרמי כהן אין להן פדיון עד שיבאו ליד כהן, וחרמי גבוה נפדין.
ויקרא בחקתי כז כח כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא האומר סתם חרמים לבדק הבית מביא ראיה מכאן, והאומר סתם חרמים לכהנים, מפרש כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא, ללמד שחרמי כהנים חלין על קדשי קדשים ועל קדשים קלין, ונותן לכהן, כמו ששנינו בערכין (כח:): אם נדר נותן דמיהן, ואם נדבה נותן את טובתה.
ויקרא בחקתי כז כח מֵאָדָם כגון שהחרים עבדיו ושפחותיו הכנעניים.
45 שְׂא֗וּ אֶת-רֹאשׁ֙ כָּל-עֲדַ֣ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל-זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם:
במדבר במדבר א ב לְגֻלְגְּלֹתָם על ידי שקלים בקע לגולגלת.
במדבר במדבר א ב לְמִשְׁפְּחֹתָם דע מנין כל שבט ושבט.
במדבר במדבר א ב לְבֵית אֲבֹתָם אביו משבט אחד ואמו משבט אחר, ימנה על שבט אביו.
46 וְלָקְח֣וּ | בֶּ֣גֶד תְּכֵ֗לֶת וְכִסּ֞וּ אֶת-מְנֹרַ֤ת הַמָּאוֹר֙ וְאֶת-נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְאֶת-מַלְקָחֶ֖יהָ וְאֶת-מַחְתֹּתֶ֑יהָ וְאֵת֙ כָּל-כְּלֵ֣י שַׁמְנָ֔הּ אֲשֶׁ֥ר יְשָׁרְתוּ-לָ֖הּ בָּהֶֽם:
במדבר במדבר ד ט מַלְקָחֶיהָ כמין צבת שמושך בה את הפתילה לכל צד שירצה.
במדבר במדבר ד ט מַחְתֹּתֶיהָ כמין כף קטנה ושוליה פשוטין ולא סגלגלין, ואין להן מחיצה לפניה אלא מצדיה, חותה בה דשן הנרות כשמטיבן.
במדבר במדבר ד ט נֵרֹתֶיהָ לוציש בלעז, שנותנין בה השמן והפתילות.
47 וְהֶעֱמִ֨יד הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת-הָאִשָּׁה֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וּפָרַע֙ אֶת-רֹ֣אשׁ הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֣ן עַל-כַּפֶּ֗יהָ אֵ֚ת מִנְחַ֣ת הַזִּכָּר֔וֹן מִנְחַ֥ת קְנָאֹ֖ת הִ֑וא וּבְיַ֤ד הַכֹּהֵן֙ יִהְי֔וּ מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַמְאָֽרֲרִֽים:
במדבר נשא ה יח וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן והלא כבר נאמר (ה,טז) "וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי ה'"? אלא מסיעין היו אותה ממקום למקום כדי ליגעה, שתטרף דעתה ותודה.
במדבר נשא ה יח וּפָרַע סותר קליעת שערה כדי לבזותה, מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי הוא להן.
במדבר נשא ה יח לִפְנֵי ה' לשער ניקנור, הוא שער העזרה מזרחי, דרך כל הנכנסין.
במדבר נשא ה יח וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ ליגעה, אולי תטרף דעתה ותודה, ולא ימחה שם המיוחד על המים.
במדבר נשא ה יח הַמָּרִים על שם שסופן מרים עליה.
במדבר נשא ה יח הַמְאָרֲרִים שמחסרין אותה מן העולם, לשון (יחזקאל כח,כד) "סִלּוֹן מַמְאִיר". ולא יתכן לפרש מים ארורים, שהרי קדושות הן ולא ארורים כתב הכתוב, אלא מְאָרֲרִים את אחרים. אף אנקלוס לא תרגם ליטייא אלא "מלטטייא", שמקללין גופה שלזו.
48 וְכִֽי-יָמ֨וּת מֵ֤ת עָלָיו֙ בְּפֶ֣תַע פִּתְאֹ֔ם וְטִמֵּ֖א רֹ֣אשׁ נִזְר֑וֹ וְגִלַּ֤ח רֹאשׁוֹ֙ בְּי֣וֹם טָהֳרָת֔וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יְגַלְּחֶֽנּוּ:
במדבר נשא ו ט #VALUE! פתע זה אונס.
במדבר נשא ו ט פִּתְאֹם זה שוגג. ויש אומרים דבר אחד, מקרה שלפתאום.
במדבר נשא ו ט וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו באהל שבו.
במדבר נשא ו ט בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ בְּיוֹם הזאתו, או אינו אלא בשמיני שטהר לגמרי? תלמוד לומר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. יכול אפילו לא הזה? תלמוד לומר בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ.
49 וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה אֶל-אֹ֣הֶל מוֹעֵד֮ לְדַבֵּ֣ר אִתּוֹ֒ וַיִּשְׁמַ֨ע אֶת-הַקּ֜וֹל מִדַּבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מֵעַ֤ל הַכַּפֹּ֙רֶת֙ אֲשֶׁר֙ עַל-אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֔ת מִבֵּ֖ין שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֑ים וַיְדַבֵּ֖ר אֵלָֽיו:
במדבר נשא ז פט וּבְבֹא מֹשֶׁה שני כתובין המכחישין זה את זה, בא שלישי והכריע ביניהן. כתוב אחד אומר (ויקרא א,א) "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד" והוא חוץ לפרכת, וכתוב אחד אומר (שמות כה,כב) "וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת", בא זה והכריע ביניהן, משה בא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד ושם שומע אֶת הַקּוֹל הבא מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, והקול יוצא מן השמים לבין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים ומשם יוצא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד.
במדבר נשא ז פט מִדַּבֵּר כבוד כלפי שכינה, היה לומר מְדַבֵּר, והוא כמו מתדבר, מְדַבֵּר היה בינו לבין עצמו ומשה היה שומע מאליו.
במדבר נשא ז פט וַיְדַבֵּר אֵלָיו למעט אהרן מן הדברות.
במדבר נשא ז פט וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל יכול קול נמוך? תלמוד לומר אֶת הַקּוֹל, הוא הקול שנדבר עמו בסיני. וכשהיה מגיע לפתח היה נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל.
50 עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת-הַֽמַּחֲנֽוֹת:
במדבר בהעלותך י ב לְמִקְרָא הָעֵדָה כשתרצה לדבר עם סנהדרין ושאר העם ותקראם להאסף, תקראם על ידי חצוצרות.
במדבר בהעלותך י ב וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת בעת סילוק מסעות תתקעו בהן לסימן, נמצאת אומר על פי שלשה היו נוסעין: על פי רוח הקדש ועל פי משה ועל פי חצוצרות.
במדבר בהעלותך י ב מִקְשָׁה מן העשת נעשה, והיה מקישו בקרנס.
51 וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה | יְהוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ:
במדבר בהעלותך י לה וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו, לומר שאין זה מקומו. ולמה נכתב כאן? להפסיק בין פורענות לפורענות. פורענות ראשונה "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה'" (י,לג). אמר ר' חמא: אותו היום סרו מאחרי ה'. פורענות שנייה, וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים (יא,א),והיכן מקומה? אמר רב אשי: בדגלים כדאיתא בכל כתבי הקודש.
במדבר בהעלותך י לה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ המכונסין.
במדבר בהעלותך י לה וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ הרודפין.
במדבר בהעלותך י לה מְשַׂנְאֶיךָ אלו ששונאין את ישראל, שכל השונאן כאלו שונא לקב"ה, שנאמר (תהלים פג,ג) "וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ" ומי הם? "עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד" (תהלים פג,ד).
במדבר בהעלותך י לה קוּמָה ה' לפי שהיה מקדים לפניהם מהלך שלשה ימים היה משה אומר: עמוד והמתן ואל תתרחק יותר, בתנחומא בויקהל (סימן ז).
52 וַיִּצְעַ֣ק מֹשֶׁ֔ה אֶל-יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ:
במדבר בהעלותך יב יג אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ בא הכתוב ללמדך, שהשואל דבר צריך לומר שנים או שלשה דברים של תחנונים, ואחר כך יבקש שאלותיו.
במדבר בהעלותך יב יג לֵאמֹר מה תלמוד לומר לֵאמֹר? אמר לו: השיבני על דברי אם אתה מרפא אותה אם לאו. עד שהשיבו: וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ. ר' אלעזר בן עזריה אומר: בארבע מקומות בקש משה לפני הקב"ה להשיבו אם יעשה שאלותיו אם לאו, כיוצא בו "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת" (כז,טו-טז), כיוצא בו "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (דברים ג,כג), כיוצא בו "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי" (שמות ו,יב). מה תלמוד לומר לֵאמֹר? השיבני אם תגאלם אם לאו. עד שהשיב לו: "עַתָּה תִרְאֶה" (שמות ו,א).
במדבר בהעלותך יב יג רְפָא נָא לָהּ מפני מה לא האריך בתפלה? שלא יהיו ישראל אומרין: אחותו נתונה בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה.
53 וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת-הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן-הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם:
במדבר שלח יג לג הַנְּפִילִים ענקים מבני שמחזי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש.
במדבר שלח יג לג וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם שמענום אומרים: נמלים יש בכרם כדמות אנשים.
במדבר שלח יג לג עֲנָק שמעניקים חמה בקומתן.
54 וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל-מֹשֶׁ֗ה הָשֵׁ֞ב אֶת-מַטֵּ֤ה אַהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י הָעֵד֔וּת לְמִשְׁמֶ֥רֶת לְא֖וֹת לִבְנֵי-מֶ֑רִי וּתְכַ֧ל תְּלוּנֹּתָ֛ם מֵעָלַ֖י וְלֹ֥א יָמֻֽתוּ:
במדבר קרח יז כה וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם ותכלה תְּלוּנֹּתָם, לשון מִפְעַל יחיד לנקבה. ויש חלוק בין תלונָתָם לתְּלוּנֹּתָם, תלונתם תלונה אחת, תְּלוּנֹּתָם תלונות הרבה.
במדבר קרח יז כה לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לזכרון שבחרתי באהרן לכהן, ולא יעוררו עוד על הכהונה.
55 וַיִּרְאוּ֙ כָּל-הָ֣עֵדָ֔ה כִּ֥י גָוַ֖ע אַהֲרֹ֑ן וַיִּבְכּ֤וּ אֶֽת-אַהֲרֹן֙ שְׁלֹשִׁ֣ים י֔וֹם כֹּ֖ל בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:
במדבר חקת כ כט וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כשראו כל העדה משה ואלעזר יורדין ואהרן לא ירד, אמרו להן: אהרן היכן הוא? אמרו להן: מת. אמרו: אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המות? בקש משה רחמים והראה להן מלאכי השרת נושאין המטה, והאמינו.
במדבר חקת כ כט כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל האנשים והנשים והטף, לפי שהיה אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין איש לאשתו, בין איש לאחיו.
במדבר חקת כ כט כִּי גָוַע אַהֲרֹן אומר אני, המתרגם "דהא" טועה הוא, אלא אם כן יתרגם ויראו ואיתחזיאו, שלא אמרו רבותינו כִּי זה משמש בלשון "דהא", אלא על מדרש שנסתלקו ענני כבוד. וכדאמר ר' אבהו, דאמר ר' אבהו: אל תקרי וַיִּרְאוּ אלא וַיֵּרָאוּ, ועל לשון זה נופל "דהא", לפי שהוא נתינת טעם למה שכתוב למעלה הימנו: למה וַיֵרָאוּ? דהא מית אהרן, אבל על תרגומו שמתורגם "וחזו" אין לשון "דהא" נופל, אלא לשון אשר, שהוא מגזרת שימוש אי, שמצינו אם משמש בלשון אשר, כמו (איוב כא,ד) "וְאִם מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי", והרבה מפורשים כזה – "אִם חֲרוּצִים יָמָיו" (איוב יד,ה).
56 מִשָּׁם֮ נָסָעוּ֒ וַֽיַּחֲנ֗וּ מֵעֵ֤בֶר אַרְנוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר הַיֹּצֵ֖א מִגְּב֣וּל הָֽאֱמֹרִ֑י כִּ֤י אַרְנוֹן֙ גְּב֣וּל מוֹאָ֔ב בֵּ֥ין מוֹאָ֖ב וּבֵ֥ין הָאֱמֹרִֽי:
במדבר חקת כא יג מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי תחום סוף מצר שלהן, וכן גְּבוּל מוֹאָב, לשון קצה הוא וסוף.
במדבר חקת כא יג מֵעֵבֶר אַרְנוֹן הקיפו את ארץ מוֹאָב, כל דרומה ומזרחה עד שבאו מֵעֵבֶר השני לארנון בתוך ארץ הָאֱמֹרִי בצפונה שלארץ מוֹאָב.
במדבר חקת כא יג הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי רצועה היוצאה מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי, והיא שלאמוריים ונכנסת לגבול מואב עד ארנון שהוא גבול מואב, ושם חנו ישראל ולא באו לגבול מואב, כמו שאמר יפתח (שופטים יא,יח) "וְלֹא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב" והם לא נתנו להם רשות לעבור בארצם, ואף על פי שלא פירשה משה, פירשה יפתח, שנאמר (שופטים יא,יז) "וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה", ומשה רמזה, שנאמר (דברים ב,כט) "כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר", מה אלו לא נתנום לעבור בארצם אלא הקיפום סביב, אף מואב כן.
57 הֵ֣ן הֵ֜נָּה הָי֨וּ לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בִּדְבַ֣ר בִּלְעָ֔ם לִמְסָר-מַ֥עַל בַּיהוָ֖ה עַל-דְּבַר-פְּע֑וֹר וַתְּהִ֥י הַמַּגֵּפָ֖ה בַּעֲדַ֥ת יְהוָֽה:
במדבר מטות לא טז בִּדְבַר בִּלְעָם אמר להם: אם אתם משכירים כל המונות שבעולם אין אתם יכולין להן. שמא מרובין אתם מן המצרים שהיו "שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר" (שמות יד,ז)? באו ואשיאכם עצה: אלהיהם שלאלו שונא זמה כו', כדאיתא בחלק (סנהדרין קו.) ובסיפרי (במדבר פיסקא קנז).
במדבר מטות לא טז הֵן הֵנָּה הָיוּ מגיד שהיו מכירין אותן: זו היא שנכשל בה איש פלוני על ידה.
58 וְיָרַ֨ד הַגְּבֻ֧ל מִשְּׁפָ֛ם הָרִבְלָ֖ה מִקֶּ֣דֶם לָעָ֑יִן וְיָרַ֣ד הַגְּב֔וּל וּמָחָ֛ה עַל-כֶּ֥תֶף יָם-כִּנֶּ֖רֶת קֵֽדְמָה:
במדבר מסעי לד יא לָעָיִן שם מקום. והמצר הולך במזרחו, נמצא העין לפנים מן המצר, ומארץ ישראל היא.
במדבר מסעי לד יא וְיָרַד הַגְּבֻל כל הַגְּבֻל ואילך מצפון לדרום, יורד והולך.
במדבר מסעי לד יא וּמָחָה עַל כֶּתֶף עבר יָם כִּנֶּרֶת שהיה הים תוך לגבול במערבו, והגבול במזרח ים כנרת, ומשם ירד לירדן, והירדן מושך ובא מן הצפון לדרום באלכסון, נוטה לצד מזרח ומתקרב לצד ארץ כנען כנגד ים כנרת, ומושך למזרחה שלארץ ישראל כנגד כנרת עד שנופל לים המלח, ומשם כלה הגבול והיו תוצאותיו אל ים המלח שממנו התחלת מצר מקצוע דרומית מזרחית, הרי מסבבות אותה לארבע רוחותיה: קדמה מזרחה אל פני העולם שהם במזרח, שרוח מזרחית קרוי פנים ורוח מערבית קרוי אחור, לפיכך דרום לימין וצפון לשמאל.
59 הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם:
דברים דברים א יג הָבוּ לָכֶם הזמינו עצמכם לדבר.
דברים דברים א יג אֲנָשִׁים וכי תעלה על דעתך נשים? מה תלמוד לומר אֲנָשִׁים? צדיקים.
דברים דברים א יג וּנְבֹנִים מבינים דבר מתוך דבר. זו היא ששאל אדריינוס את רבי יוסי: מה בין חכמים לנבונים? אמר לו: חכם דומה לשולחני עשיר, כשמביאין לו דינר לראות רואה, כשאין מביאין יושב ותוהא. נבון דומה לשולחני תגר, כשמביאין לו לראות רואה, כשאין מביאין חוזר ורואה ומביא.
דברים דברים א יג וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם שהן נכרין לכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא, ומאיזה שבט הוא, ואם הוא הגון, אבל אתם מכירים בו שאתם נתגדלתם עמו, לכך נאמר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם.
דברים דברים א יג בְּרָאשֵׁיכֶם ראשים ומכובדים עליכם, שתהיו נוהגים בהם יראה וכבוד.
דברים דברים א יג וַאֲשִׂמֵם חסר יו"ד, לומר שאשמות ישראל תלוין בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולהדריך אותם בדרך ישרה.
60 וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי-יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑ים הָאֵל֙ הַֽנֶּאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹהֲבָ֛יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י (מצותו) מִצְוֹתָ֖יו לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר:
דברים ואתחנן ז ט לְאֶלֶף דּוֹר ולהלן הוא אומר (ה,ט) "וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים", כאן שהוא סמוך לְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו, אומר לְאֶלֶף דּוֹר, להלן שהוא סמוך לְאֹהֲבָיו, אומר לַאֲלָפִים.
דברים ואתחנן ז ט לְאֹהֲבָיו אלו העושין מאהבה.
דברים ואתחנן ז ט וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו אלו העושין מיראה.
61 וַאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה לְדָתָ֣ן וְלַאֲבִירָ֗ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָב֮ בֶּן-רְאוּבֵן֒ אֲשֶׁ֨ר פָּצְתָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ אֶת-פִּ֔יהָ וַתִּבְלָעֵ֥ם וְאֶת-בָּתֵּיהֶ֖ם וְאֶת-אָהֳלֵיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל-הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלֵיהֶ֔ם בְּקֶ֖רֶב כָּל-יִשְׂרָאֵֽל:
דברים עקב יא ו בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל כל מקום שהיה אחד מהם בורח, הארץ נבקעת תחתיו ובולעתו, דברי ר' יהודה. אמר לו ר' נחמיה: והלא כבר נאמר (במדבר טז,לב) "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ", ולא פיותיה. ומה אני מקיים בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל, שנעשית הארץ כמשפך, וכל מקום שהיה אחד מהן בורח היה מתגלגל ובא עד מקום הבקיעה.
דברים עקב יא ו הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם זה ממונו שלאדם שמעמידו על רגליו.
62 כִּ֥י לֹא-בָּאתֶ֖ם עַד-עָ֑תָּה אֶל-הַמְּנוּחָה֙ וְאֶל-הַֽנַּחֲלָ֔ה אֲשֶׁר-יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ:
דברים ראה יב ט כִּי לֹא בָאתֶם כל אותן ארבע עשרה שנה.
דברים ראה יב ט אֶל הַמְּנוּחָה זו משכן שילה. נחלה זו ירושלם.
דברים ראה יב ט עַד עָתָּה כמו עדיין.
63 כִּֽי-תִשְׁמַ֞ע בְּאַחַ֣ת עָרֶ֗יךָ אֲשֶׁר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֛ לָשֶׁ֥בֶת שָׁ֖ם לֵאמֹֽר:
דברים ראה יג יג לָשֶׁבֶת שָׁם פרט לירושלים שלא נתנה לדירה.
דברים ראה יג יג כִּי תִשְׁמַע … לֵאמֹר אומרים כן.
64 וְדָרְשׁ֥וּ הַשֹּׁפְטִ֖ים הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה עֵֽד-שֶׁ֙קֶר֙ הָעֵ֔ד שֶׁ֖קֶר עָנָ֥ה בְאָחִֽיו:
דברים שופטים יט יח וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד כל מקום שנאמר עֵד, בשנים הכתוב מדבר.
דברים שופטים יט יח וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב על פי המזימין אותן, ודורשין וחוקרין הבאין להזימן בדרישה וחקירה.
65 וְרָאִיתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת-תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה:
דברים כי תצא כא יא וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, אם אין הקב"ה מתירה, ישאנה באסור, אבל אם נשאה, סופו לשנאתה, שנאמר אחריו (כא,טו) "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה" וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו.
דברים כי תצא כא יא אֵשֶׁת אפילו אֵשֶׁת איש.
66 לֹֽא-תִרְאֶה֩ אֶת-שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת-שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ:
דברים כי תצא כב א וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם כובש עיניו כאלו אינו רואהו.
דברים כי תצא כב א לֹא תִרְאֶה … וְהִתְעַלַּמְתָּ לֹא תִרְאֶה אותו שתתעלם ממנו, זהו לפי פשוטו. ורז"ל אמרו: פעמים שאתה מתעלם כו'.
67 כִּֽי-יִמָּצֵ֨א אִ֜ישׁ שֹׁכֵ֣ב | עִם-אִשָּׁ֣ה בְעֻֽלַת-בַּ֗עַל וּמֵ֙תוּ֙ גַּם-שְׁנֵיהֶ֔ם הָאִ֛ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִם-הָאִשָּׁ֖ה וְהָאִשָּׁ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל:
דברים כי תצא כב כב הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב (ומתו גם שניהם) לשון שכבת זרע, להוציא מעשה חדודין שאין האשה נהנית מהן.
דברים כי תצא כב כב גַּם לרבות הבאים מאחריהם. דבר אחר: גַּם לרבות את הולד, שאם היתה מעוברת, אין אומרין: ממתינין לה עד שתלד.
68 כִּ֤י תָבֹא֙ בְּכֶ֣רֶם רֵעֶ֔ךָ וְאָכַלְתָּ֧ עֲנָבִ֛ים כְּנַפְשְׁךָ֖ שָׂבְעֶ֑ךָ וְאֶֽל-כֶּלְיְךָ֖ לֹ֥א תִתֵּֽן:
דברים כי תצא כג כה כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ בפועל הכתוב מדבר.
דברים כי תצא כג כה וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן ללמדך שלא דברה תורה אלא בשעת הבציר, שאתה נותן לכליו שלבעל הבית, אבל שכרו לעדור ולקשקש, אינו אוכל.
דברים כי תצא כג כה כְּנַפְשְׁךָ כמו שתרצה.
דברים כי תצא כג כה שָׂבְעֶךָ ולא אכילה גסה.
69 לֹא-יַחֲבֹ֥ל רֵחַ֖יִם וָרָ֑כֶב כִּי-נֶ֖פֶשׁ ה֥וּא חֹבֵֽל:
דברים כי תצא כד ו רֵחַיִם היא תחתונה.
דברים כי תצא כד ו וָרָכֶב היא עליונה.
דברים כי תצא כד ו לֹא יַחֲבֹל אם בא למשכנו על חובו בבית דין, לא ימשכנו בדבר שעושין בהן אוכל נפש.
70 לֹא-תַעֲשֹׁ֥ק שָׂכִ֖יר עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן מֵאַחֶ֕יךָ א֧וֹ מִגֵּרְךָ֛ אֲשֶׁ֥ר בְּאַרְצְךָ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ:
דברים כי תצא כד יד לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר שהוא עָנִי וְאֶבְיוֹן, ועל העשיר כבר הזהיר (ויקרא יט,יג) "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ". אביון – התאב לכל דבר.
דברים כי תצא כד יד מִגֵּרְךָ זה גר צדק.
דברים כי תצא כד יד בִּשְׁעָרֶיךָ זה גר תושב אוכל נבלות.
דברים כי תצא כד יד אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ לרבות שכר בהמה וכלים.
71 לֹֽא-יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ בְּכִֽיסְךָ֖ אֶ֣בֶן וָאָ֑בֶן גְּדוֹלָ֖ה וּקְטַנָּֽה:
דברים כי תצא כה יג גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה גְּדוֹלָה שמכחשת את הקטנה, שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה.
דברים כי תצא כה יג לֹא יִהְיֶה לְךָ אם עשית כן, לֹא יִהְיֶה לְךָ כלום.
דברים כי תצא כה יג אֶבֶן וָאָבֶן משקלות.
72 כָּל-עֵצְךָ֖ וּפְרִ֣י אַדְמָתֶ֑ךָ יְיָרֵ֖שׁ הַצְּלָצַֽל:
דברים כי תבוא כח מב יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל יורישנו הארבה.
דברים כי תבוא כח מב יְיָרֵשׁ יעני.
דברים כי תבוא כח מב הַצְּלָצַל מין ארבה. ואי אפשר לפרש לשון ירושה, שאם כן היה לו לומר יִרַש, ואי אפשר לומר לשון גירושין, שאם כן היה לו לומר יוֹרִישׁ.
73 כִּֽי-אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר-יָשַׁ֖בְנוּ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְאֵ֧ת אֲשֶׁר-עָבַ֛רְנוּ בְּקֶ֥רֶב הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲבַרְתֶּֽם: וַתִּרְאוּ֙ אֶת-שִׁקּ֣וּצֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת גִּלֻּלֵיהֶ֑ם עֵ֣ץ וָאֶ֔בֶן כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב אֲשֶׁ֥ר עִמָּהֶֽם: פֶּן-יֵ֣שׁ בָּ֠כֶם אִ֣ישׁ אוֹ-אִשָּׁ֞ה א֧וֹ מִשְׁפָּחָ֣ה אוֹ-שֵׁ֗בֶט אֲשֶׁר֩ לְבָב֨וֹ פֹנֶ֤ה הַיּוֹם֙ מֵעִם֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ לָלֶ֣כֶת לַעֲבֹ֔ד אֶת-אֱלֹהֵ֖י הַגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם פֶּן-יֵ֣שׁ בָּכֶ֗ם שֹׁ֛רֶשׁ פֹּרֶ֥ה רֹ֖אשׁ וְלַעֲנָֽה:
דברים נצבים כט טו-יז כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם וגו' וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם לפי שראיתם האומות עובדי עבודה זרה, ושמא השיא לב אחד מכם אותו ללכת אחריהן.
דברים נצבים כט טו-יז פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה לפיכך אני צריך להשביעכם.
דברים נצבים כט טו-יז וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם על שם שהן מאוסין כשקצים.
דברים נצבים כט טו-יז וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם מאוסים כגלל ומוסרחין.
דברים נצבים כט טו-יז עֵץ וָאֶבֶן שלעצים ואבנים ראיתם בגלוי, לפי שאין הגוי ירא שמא יגנבו, אבל של כסף וזהב עִמָּהֶם בחדרי משכיותם הם, לפי שיראין שמא יגנבו.
דברים נצבים כט טו-יז פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שמא יֵשׁ בָּכֶם.
דברים נצבים כט טו-יז אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מלקבל עליו הברית.
דברים נצבים כט טו-יז שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה שֹׁרֶשׁ מגדיל עשב מר כגידין שהן מרין, כלומר: מפרה ומרבה רשע בקרבכם.
74 וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם בֶּן-מֵאָה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָנֹכִי֙ הַיּ֔וֹם לֹא-אוּכַ֥ל ע֖וֹד לָצֵ֣את וְלָב֑וֹא וַֽיהוָה֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת-הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה:
דברים וילך לא ב לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא יכול תשש כחו? תלמוד לומר (לד,ז) "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה", אלא מהו לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא? איני רשאי, שנטלה ממני הרשות ונתנה ליהושע.
דברים וילך לא ב וַה' אָמַר אֵלַי לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת, לפי שה' אָמַר אֵלַי לא תעבור את הירדן.
דברים וילך לא ב אָנֹכִי הַיּוֹם הַיּוֹם מלאו ימי ושנותי, ביום הזה נולדתי וביום הזה אמות. דבר אחר: לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא בדברי תורה, שנסתתמו ממנו מעיינות החכמה.
75 יַעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑י כִּשְׂעִירִ֣ם עֲלֵי-דֶ֔שֶׁא וְכִרְבִיבִ֖ים עֲלֵי-עֵֽשֶׂב:
דברים האזינו לב ב יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי זו העדות שתעידו לי שאני אומר בפניכם: תורה נתתי להם לישראל שהיא חיים לעולם, כאשר יערפו טל ומטר.
דברים האזינו לב ב יַעֲרֹף לשון יטיף, וכן (לג,כח) "יַעַרְפוּ טָל", "יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן" (תהלים סה,יב).
דברים האזינו לב ב תִּזַּל כַּטַּל שהכל שמחים בו, לפי שהמטר יש מהן עצבים בו, כגון עוברי דרכים ומי שבורו מלא יין.
דברים האזינו לב ב כִּשְׂעִירִם לשון "רוּחַ סְעָרָה" (תהלים קמח,ח) כתרגומו "כרוחי מטרא". רוחות הללו מחזקין את העשבים ומגדלין אותן, אף דברי תורה מחזקין את לומדיהן ומגדלין אותן.
דברים האזינו לב ב וְכִרְבִיבִים טִפֵּי מטר. ונראה לי על שם שהוא יורה כחץ נקראת רביב, כמה דאת אמר (בראשית כא,כ) "רֹבֶה קַשָּׁת".
דברים האזינו לב ב דֶשֶׁא אדבריץ, עטיפת הארץ, מכוסה בירק.
דברים האזינו לב ב עֵשֶׂב וכל מין ומין לעצמו קרוי עֵשֶׂב.
970x90